104. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֲרֵי מֵהַבְּאֵר הַזּוֹ נִזּוֹנִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים (עוֹלָמוֹת תַּחְתּוֹנִים), וְכֻלָּם מִתְבָּרְכִים כְּאֶחָד. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶהוּ הַדִּין הַקָּשֶׁה שֶׁעוֹמֵד עָלֶיהָ מֵהַצַּד הָאַחֵר לְהָנִיק לָהּ (מִמֶּנָּה). וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ הֵם שֵׁשֶׁת כִּתְרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁכֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים וּמַשְׁפִּיעִים בְּרָכוֹת מֵרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ וּמְרִיקִים לְתוֹכָהּ. וּכְשֶׁכֻּלָּם מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד לְהָרִיק בָּהּ, אָז כָּתוּב וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, מְנַדְּדִין (גּוֹלְלִים) אֶת אוֹתוֹ הַדִּין הַקָּשֶׁה וּמַעֲבִירִים אוֹתוֹ מִמֶּנָּה.
105. וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן, מְרִיקִים בְּרָכוֹת מֵאוֹתָהּ בְּאֵר לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים. אַחַר כָּךְ – וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ. וְשָׁב אוֹתוֹ הַדִּין לִמְקוֹמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְבַשֵּׂם אֶת הָעוֹלָם וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם. וְעַכְשָׁו הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרִיק עֲלֵיכֶם בְּרָכוֹת מִמַּעְיַן הַנַּחַל, וּמִכֶּם מִתְבָּרְכִים כָּל בְּנֵי הַדּוֹר. אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיכֶם כָּתוּב (ישעיה נד) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה’ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.